Share
ברירת-מחדל  |  
 
 
 
הרשמה
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 





















ללללללללללללללללללללללל\\\



















זעמן המטבעות

 
אי שם, בכפר לא גדול ולא קטן גר איש עשיר ובודד. לאיש העשיר היה כסף רב, אך ככל שהיה עשיר כך היה קמצן וכעסן. אם היה רואה עני ברחוב או אדם המבקש ממנו עזרה היה צועק ומשפיל אותו. ואם היה מישהו מעז לדפוק על דלת ביתו, היה משסה בו את כלביו האכזריים.
וכגודל שנאתו לאנשים, כך אהב את זהבו. מדי ערב היה מוציא מטבעות רבים מחדר האוצר שלו, סופר אותם ומשתעשע בהם.
ערב אחד, בעוד הקמצן משחק במטבעותיו, נשמעה דפיקה בדלת. הקמצן, שגם באופן כללי לא אהב שדפקו על דלתו, כעס עתה שבעתיים, שכן הפריעו לו להשתעשע במטבעותיו האהובים. הוא קם ופתח את הדלת בתנופה, ומשראה כי הדופק היה אדם עני וזקן לבוש בלאים דחפו והפילו מכל המדרגות הרבות וסגר אחריו את הדלת. אך כעבור מספר דקות נשמעו שוב הדפיקות על דלתו.



ועתה קל מאוד להבחין בין שני האחים.ללוטם המרווני עלי כותרת צחורים ומתוחים, הנראים כאילו זה עתה גוהצו, וריחם נעים. פריו פחוס וקירח לחלוטין, שכן לא שכח לגזוז את זקנו. ואילו הלוטם השעיר,
הוא העצל שבסיפורנו- עלי כותרתו מקומטים וצבעם סגול בהיר- זכר לאותה הסמקה במסיבה. הפרח כמעט חסר ריח, והפרי מחודד ועטור שערות, כאותו זקן שלא גולח במועד. 

 






































 
 

 
לייבסיטי - בניית אתרים